האבלות

בסוף הקיץ מת אבינו ממחלה ארורה והובא למנוחות באישון לילה. קהל רב התאסף מבעוד מועד מתחת לביתו בעיר קטנה ללוות אותו בדרכו האחרונה. באור הנגרע והולך המתינו המלווים ליציאת מסע הלוויה. דומם הביטו כה וכה, גמלו למכרים במנוד ראש עגמומי. מנו בליבם מי נוכח, מי נפקד-עד.  "יעברו הילדים של הנפטר וילכו אחרי מיטתו", נשמע הכרוז. ים הגברים העבדקנים נחצה לשניים ועדת בנותיו ובניו של האב, עברה בחרבה. "הנה הבכורה שעזבה את הדרך", שמעתי מלחשים-מנקרים בגבי בלכתי ראשונה אל מאחורי המיטה.